התחזית האלטרנטיבית מוקדשת לפוטבול. כל הדמויות בדויות. כל מי המידע
שכתוב פה הוא בגדר הומור והמלצה בקריצה וטוב יעשה הקורא אם יפעיל שיקול דעת
וקורטוב הומור.
לפני הרבה שנים, היה אתר אינטרנט מעט חתרני ומעט מקורי שנקרא וואלה!.
אין קשר בין האתר ההוא למה שהיום נקרא וואלה. פעם באותו אתר חתרני היה פורום חביב
של ספורט אמריקאי ושם התחזית האלטרנטיבית החלה. כאמור, כל הדמויות לגמרי לא אמתיות
ואם בטעות איזה שם של דמות (דמיונית כאמור) דומה או זהה לאיזה אדם שחי במציאות, הרי זה
צירוף מקרים ולא יותר.
הדמויות של קנת דורפמן ומלורי שיש מי שיראו כאילו נלקחו מאיזה סרט היו הרבה לפני הסרט. מצד שני יש לא מעט
השפעה של תרבות פופ על כתב הבלוג. אם אתם מרגישים כאילו הרעיון לא מקורי זה כנראה
בגלל שהרעיון לא מקורי. ועכשיו, לתחזית.
עיר.
מחלון הלימוזינה לא היה ספק שפראג היא עיר. הרבה עיר. למעשה, מרגע
שהוא יצא מהמטוס הפרטי, לפני יותר משעה ארי נסע בעיר. בתים יפים יותר ויפים פחות נפרשו מחלון הרכב,
הולכי רגל שנראו עסוקים, אופניים ואופנועים, אוסף אקראי של רכבים קישטו את הכביש
משני צדדיו, יוצרים מסגרת מתכת לפס האספלט. חלונות חנויות הראו מה מוכרים בחנות
ומי נמצא בחנות. עיר שוקקת.
אזור התיירים היה מעיק, הלימו השחורה גלשה באיטיות בתנועה הכבדה של
מרכז העיר. החלונות הכהים ואיכות הרכב חסכו מארי את ה-ההמולה של התיירים שניסו לצעוק
מעל לרוכלים שניסו לצעוק מעל לתיירים שניסו לשמוע את מדריך הסיור שלהם עם מערכת
כריזה ניידת מנסה להסביר על הגשר שחוצה את הנהר. בכל מקום רכבים
"מקוריים" שיוצרו לפני שנה לפי מפרט של רכבים לא אמיתי מלפני 80 שנה, כרכרו
באיטיות מעצבת מעל לאבני הדרך שיצרו תעסוקה למאות רופאי הגב בעיר. אבל פליישר לא
הרגיש כלום, מאייבך אולי פעם היו נאצים, אבל הגרמנים יודעים לבנות רכבי שרד
מפוארים.
השעה התאחרה אבל התנועה לא השתפרה, פליישר התחיל להרגיש דקירות של
רעב. הוא ניסה להיזכר בתחילת המסע ושקע במלנכוליה שנזכר בחוויה בקוטוקה, נמל
התעופה העלוב של אקרה, בירת גאנה במערב אפריקה.
קוטוקה, נקרא על שם איזה גנרל שנהרג שניסה לבצע הפיכה צבאית אלימה, או
כמו שאומרים באפריקה, חילופי שלטון לגיטימיים. כל כך לגיטימיים שאפילו שזה לא מצליח
הם מקבלים נמלי תעופה על שמם (בחיי שזו האמת). כנראה שקוטקה באמת היה חרא של גנרל
כי נמל התעופה על שמו הוא לא יותר מאוסף של מבנים מתפוררים וזמניים שמקובצים מסביב
לקטע אספלט ארוך מספיק כדי שיקרא נמל תעופה. בין נמלי התעופה של אפריקה, קוטקה
ידוע לשמצה באיכות השירות שלו כי אין שום חברה שקוראת לנמל הזה בית. גאנה לא מספיק חשובה כדי להחזיק חברת תעופה
לאומית.
פליישר הגיע לגאנה . את זה הוא זכר היטב. לגבי המדוע, הוא לא זכר. הוא
זכר את גאנה. זכר את הביקור בקפה רפובליקה שהיה בעצם אוטובוס שחנה באמצע הרחוב
וסגר שני נתיבים (מתוך אחד), מה שהפך את הרחוב
פחות
או יותר למגרש חנייה ואת יתר הרחוב לרחבה שבה פוזרו שולחנות פלסטיק זולים. מספר
מלצריות וזונות הסתובבו וניסו לצוד לקוחות. הבירה- זכר לשלטון האנגלי בשנות ה-50
של האלף הקודם הייתה גרועה באופן מפתיע. היא הוגשה בטמפרטורת החדר- 33 מעלות ו-90%
לחות כיאה לעיר ששוכנת לחוף מפרץ בנין המטונף. מספר לבנים קיבלו קרח בכוס נפרדת
ומזגו את הבירה לקרח. יודעי דבר לא שתו כלום עם קרח באקרה בירת גאנה. העיר שאבה את
מי השתייה שלה מנהר הוולטה, נהר שחיידק הבילהרציה קורא לו בית. אותם לבנים ששתו
קרח קיבלו דיאטה חריפה מתנת אפריקה שישבו לביתם בצורת מחלות מעיים, אבל פליישר היה
עמוק מידה בבירה המקומית – לאקי- מכדי שישים לב. הוא תיעב את אפריקה ותיעב את גאנה
למרות שיודעי דבר טענו בתוקף כי גאנה היא שוויץ של אפריקה. פליישר חשב שאנשים כאלה
אף פעם לא היו בשוויץ.
מהמושב המפנק של המאייבך הוא לא הצליח להיזכר מה הוא עשה בגאנה. הוא
זכר את הגשר שהסינים בנו על הנהר בעיר אקוסומבו, גשר מרשים שחיבר את שני צדי העיר,
אבל הגשר המרשים והמודרני הסתיים בדרך עפר מחורבנת שנמשכה לתוך הג'ונגל האפריקאי
המאיים. את העיר אקוסומבו פליישר לא זכר כלל. אוסף של בקתות ופחונים עם סקס אפיל
של מחנה פליטים. הג'ונגל נלחם בעיר שנלחמה בנהר וכולם נלחמו בשעמום. פליישר מזג
לעצמו משקה של מבוגרים על קובית קרח אירופאית ונהנה מהצליל של הקובייה המכה בכוס
הנאה. הזיכרון מאפריקה היה לא יותר מאשר חוויה לא נעימה שנשטפה יפה עם המשקה. פליישר
זכר באופן מפתיע כמה מצחין היה האוקיאנוס במפרץ בנין. הוא שנא את הים בחלק הזה של
העולם.
הים האדריאטי.
טרי אהב את הים. טרי אהב את
הבחורות החצי ערומות שישבו על החוף. אהב
את החוף הנעים ואת ההרים ששימשו כרקע מושלם לחוף. טרי אהב את הסקודה הקטנה שחברת
ההשכרה נתנה לו. טרי לא אהב את העובדה שבכל פעם שהוא עם הסקודה עבר ליד בסיס של
צבא צרפת החיילים יצאו בריצה עם ידיים מורמות ודגל לבן וניסו להיכנע אבל עדיין,
הסקודה הייתה מאוד חביבה ונעימה לנהיגה.
הים.
טרי הביט בחופי הים האדריאטי, בחודש אוגוסט. הגרמנים והאוסטרים
המעיקים שלטו בכל מקום. מחזות של לוויתינים שנשרפים בשמש המזרח תיכונית ומנסים
להכניס את עצמם לתוך ספידו בצבעים זרחניים הטרידו את מנוחתו. אין פלא שכולם שם
בגרמניה ואוסטריה נזקקים למרתפים שבהם הם נועלים ילדות, אין אישה נורמלית שחושבת
שחמש מאות קילוגרם של שומן שרוף בתוך פיסת בד סינטטית זרחנית זה דבר מושך. טרי
תיעב לא פחות את הבנות הגרמניות והאוסטריות עם האהבה שלהן לבתי שחי שעירים ומקלחות
מוזהבות. טרי לא העריך את המרכז אירופאים בכלל למעשה ורק להיות בטוח הוא תיעב את
הפולנים, הסלובקים, הצ'כים והרומנים. את ההונגרים והבולגרים היא תיעב כי אפשר, אחרי
הכל, אי אפשר להיות בטוח מידי בדברים חשובים כמו מיזנתרופיה...
מישהיא התקרבה אליו. הוא לא הכיר אותה אבל הוא אהב את מה שהוא ראה.
היא נראתה יפה. חולצה של גבר, כשכל הכפתורים פתוחים וחושפים גוף שזוף ומושלם וחלק
עליון של ביקיני בצבע לבן שיושב יפה מאוד על חזה מושלם. טרי היה מאוהב. הקרואטית
היפה התקרבה אל טרי והתיישבה שתי כיסאות מולו על החוף. טרי חייך לעצמו, הרים את
כוס הבירה הקרואטית הריקה שלו והתיישב ליד הקוראטית היפה.
שלום. הוא התחיל באופן מסורתי וחייך את החיוך הרגיל שלו. הקרואטית
היפה חייכה.
אני לא יודע איפה לעזאזל אני נמצא, אבל טוב שאת פה וטוב שאני פה. טרי
חייך שוב שהקרואטית, בויאנה שמה בקרואטיה, חייכה בשלישית וביקשה מטרי את מה שהוא
שותה. טרי חייך, הפעם בראש בלבד. מאוחר יותר במלון החביב לחופי הים האדריאטי טרי
הביט לכיוון הים האדריאטי בלילה נעים של אמצע אוגוסט. בויאנה שכבה מתחת לסדין הקל וגופה האתלטי התפתל באופן
שגרם לטרי לזנוח את הנוף ולחזור אל הקרואטית. הוא אהב את הקרואטיות. מאוד.
בוקר.
טרי הביט בעצלתיים את הים הנשקף מחלון המלון שוב. הגלים היכו בחוף בחוסר הגיון וטרי חשב על
בייסבול. בואינה חשבה על דברים אחרים שאפשר לעשות בבוקר, טרי אהב את המחשבה הזו.
כביש.
בינתיים באחד החלקים הפחות מעניינים של קנדה, על כביש 1 המכונה גם
טרנס קנדה (ובאמת אני לא יודע למה אני יודע את הדברים האלה) בין פורטיר (בירת
העגבניות של קנדה ואני נשבע שאני לא ממציא את זה)
לבין פורטרג' לה-פרווארי, הידועה כעיר עם הכי הרבה ימי השמש בכל קנדה- כך
הכריז השלט המוזר מחוץ לעיר, הזמן עשה את מה שהוא תמיד עושה ועבר. הרמזור היחיד בעיר
הבהב בצהוב כפול משמעות. בשעות האלה של היום לא הייתה עדות לשמש, למעשה בשעה 5
בערב באזור הזה של קנדה, בזמן הזה של השנה, השמש ישנה. החושך מסביב לא הסתיר את
הנוף הישר והמשעמם של ערבות מרכז קנדה. מידי 5 ק"מ הופיע שלט מואר שמזהיר כי
עייפות הורגת, לשם הגיוון השלט הופיע באנגלית ובצרפתית ומידי פעם אזהרה חביבה שאם
תיתפס ישן בעודך נוהג, אתה צפוי לעד עשרים דולר קנס. בו סיפוס כמעט נהרג כשלחץ על
הבלמים בהפתעה שהמידע על השלט נקלט במוחו. הוא ניסה לדמיין את השוטר מסביר לנהג
שהוא ישן בנהיגה לכן הוא כרגע בשוחה בצד הכביש ויאלץ להיפרד מעשרים דולר. רק
בקנדה.
טרנס קנדה הוא ככל הנראה הוא הכביש הכי ישר והכי קטלני בעולם. לא מעט אנשים התאבדו משעמום על הכביש. עד כדי
כך ישר ומשעמם הכביש שמידי פעם מציירי השלטים תלו שלט עם חץ ישר. רק כדי שיהיה להם
שלט לתלות. בו סיפוס ניסה את כל התרגילים שהוא מכיר כדי להישאר ער.
הוא נהג בפורד פוקוס 2008. אולי הרכב הכי רגיל שניתן לדמיין ובכביש כל
כך משמעם הסיכוי לא לשרוד הוא די גבוהה. אוטו משעמם+
כביש משעמם. הספסל האחורי היה מלא בפחיות רד בול ורוק סטאר ריקות.
במושב ליד הנהג ערימה של שקיות צ'יפס ריקות ועטיפות קרועות של חטיפי אנרגיה
ושוקולדים סיפרו את הסיפור המשעמם של הכביש. כל 35 מייל תחנת דלק שנראית בדיוק כמו
הקודמת והכביש לא מראה סימנים של סוף. הרדיו קלט תחנה מאזור וויניפאג שניגנה בעיקר
שירים קנדים או כמו שסיפוס הרגיש, שירי התאבדות על שום היותם כל כך בינוניים.
החושך מהצדדים של הכביש היה פחות סמיך, הירח זרח על הערבה הקנדית
ובאור החלש הערבה נראתה משעממת וחסרת ייחוד בדיוק כמו לפני שלוש שעות ושלוש מאות
מייל מערבית ממקום שבו המכונית חרשה את הכביש. כל כמה מיילים כביש קטן נכנס לכביש
הראשי עם שלט קנדי צנוע ומשעמם שאומר כי הכביש הזה הולך למקום כזה או אחר. חיים
בכזו חווה חייבים להיות משהו רגיל באופן יוצא דופן, רמות השעמום קיצוניות למדי
וסיפוס לא הצליח שלא לחשוב על כותרות העיתונים המקומיים שמדווחים על ניצחון קבוצת
התיכון המקומית לצד עוד דיווח על גילוי עריות, התחביב הלאומי של החורים באשר
הם.
החיים הקשים בכפר.
הג'י פי אס מזמן איבד עניין, אחרי 890 מייל שהוא פשוט הצביע ישר השעמום
תקף את המכשיר האלקטרוני. במקום מפה או ציור של כביש, כל מה שהוא הציג זה חץ ומתחת
את המילים סע עוד. לחציה על נקודות עניין חיברת את המכשיר למאגר המידע של גוגל, זה
הציג את הציג את נקודות העניין באזור "שום דבר" או בשפה הרשמית אין
נקודות ענין באזורך. גוגל כן ידע להמליץ על טיסה במקום נהיגה וכמובן על חיתוך איטי
של גידי הרגל על מנת לדמם למוות, מה שגוגל טוען, יותר מעניין מהנהיגה.
המכונית, שלא אותגרה על ידי עלייה או סיבוב או האטה או כל דבר שאמור
להיות מעניין טרטרה בחד גוניות את הטרטור המרגיז ומידי פעם כאשר בכביש היה סדק
הצמיגים צרצרו בשעמום. כנס של מפלגת מרץ היה יותר מעניין מהנסיעה הזו וסיפוס העביר
לרדיו הלוויני במאמץ לשמוע משהו פחות בינוני. האוורד סטרן לא שידר בשעות האלה,
למעשה, אין שום שידור בשעות האלה או במקומות האלה. סיפוס חיפש בנואשות משהו להציל
אותו משעמום והוא כמעט פספס את הטרמפיסט שעמד בצד הכביש. למעשה הוא פספס את
הטרמפיסט, הוא במקרה פגע באייל שניסה והצליח להתאבד על הכביש, החבטה העירה את
סיפוס שמשך באופן אינסקטיבי את ההגה וכמעט פגע בטרמפיסט. הרכב לבסוף הצליח לעצור
וסיפוס יצא לראות במה הוא פגע. קדמת הרכב המכוער נראתה עדיין מכוערת, הפנסים עבדו,
הכל בסדר. הטרמפיסט הגיע בריצה וסיפוס שלא ראה אותו ניסה להבין האם הוא רואה רוח
רפאים, התגלות אלוהית או שפשוט המוח שלו עבר לתרגול הזיות אקטיבי. הטרמפיסט מצדו
ניסה להבין אם סיפוס שיכור, מסומם שילוב של השניים או בכלל מלאך שנשלח אליו להציל
אותו ממוות בטוח על הטרנס קנדה.
…לחה אדוני?
קנת ניסה להבין איפה הוא, מה קרה, ובעיקר למה הוא מפסיד.
קנת ניסה להבין איפה הוא, מה קרה, ובעיקר למה הוא מפסיד.
"מה?"
תרצה מגבת לחה, אדוני? הדיילת חייכה אליו חיוך מלא זיוף כמיטב המוסרת של חברות תעופה אמריקאיות. היא הייתה מבוגרת, כך שמן הסתם עברה מספר קיצוצים ובטח הייתה חברת וועד עובדים. יפה היא לא הייתה והקמטים על פניה ציירו מפה לא יפה של חיים אמריקאים במאה ה-21.
קנת דורפמן לא ניסה לחייך,
לא.
אבל אם יש וויסקי אני אקח. הדיילת בהתה לרגע באיש. חתיכות בטונים נשארו
תקועות בשפם שלו. העניבה שלו נראתה נורא והעיגולים השחורים במקום שבו בדרך כלל יש
עיניים הטרידו אותה. היא הזקפה לרגע, מנסה להחליט האם להביא משקה או פשוט ללכת.
היא הביטה בקנת חייכה חיוך מזויף עוד יותר ואמרה בטון שלא היה מבייש שוטר רוסי עייף
שנכנס לאורגיה של הומואים 'מיד אדוני'
מספר דקות לאחר מכן הגיע בקבוק קטן ולא אופטימי ג'וני ווקר אדום.
דורפמן לא טרח בכלל לבקש קרח. הוא ניסה להבין מה הוא עושה על טיסה ממסקווה לניו
יורק ולא בדיוק הצליח להבין איך הוא הגיע לכאן. הוא זכר את קארסנויארסק במערופל.
הוויסקי לא עזר הערפול התחדד.
קארסנויארסק. ערבות רוסיה.
צחיח לא מתחיל להגדיר את
המקום. העיר הייתה פעם יעד עונשין לפושעים וכיום היא סתם יעד. בכל מקום יש שלטים
שמכריזים על השליט החביב על אנשי העיר. סטאלין הוא מקום שני רחוק. פוטין מחייך מכל
קרן רחוב. הבניין הגדול במרכז התעשייתי היה
פעם מפעל להרכבת קטרים אבל במהפכה של 1991 המפעל סגר. את הזהב שיש באדמות המחוז
מזמן כבר האוליגרכים חמדו. העיר מתה, איש לא טרח להודיע לחצי מיליון התושבים שהם
גרים בעיר מתה. רכבת התחתית שאמורה הייתה להפוך את העיר ליותר נגישה מזמן מתה.
ברחבי העיר עדיין פזורות הכניסות לרכבת שמזמן לא שם. הפירים נסתמו במפולות בוץ,
השמועה אמרה שחלק מהמנהרות משמשות לכל מיני ארגוני פשע מקום מסתור.
את מפעל הקטרים הסבו שני אוליגרכים למלון ומרכז כינוסים. האוליגרכים
מזמן במעצר, המלון מת. מרכז הכנסים הענק ננטש
קנת הביט בתקרה המתפוררת. בפינה הצפונית של המבנה העצום הייתה במה
ומעל לבמה עמד פסל של פועל שחובט במה שנראה כפסי רכבת, אולי שאריות מהמפעל הקודם.
מעל לפסל היה שעון עצום, הוא ספר את הזמן שנשאר עד לתום הזמן. קנת הביט שוב בתרגום
שהציע גוגל, שעון שסופר את הזמן שנשאר עד לסוף הזמן...הוא הביט בנערה שהייתה לידו.
היא הייתה צעירה, רוסיה, כוסית ומתה לברוח מהחור הזה; קנת מיד הציע לה מאתים דולר
ליום וארומה של עולם נאור. תמורת מאתים דולר היא תרגמה, הזמינה אוכל, עצרה מוניות,
שכרה מכונית, שיחדה את המשטרה, שיחדה את המאפיה, שילמה מס לממשל המקומי (הממשלה
עושה הכל חוקי, גם שוחד) . היא דאגה לנייר טואלט מערבי במלון, למים מינרלים בתיק,
לצלם בכל מקום ובערב היא דאגה לקונדומים ולהיות מקולחת, מגולחת ורטובה. קראו לו
אירה וקנת חשב ברצינות להביא אותה בחזרה, היא באמת ידעה את העבודה. כל עבודה. קנת שאל את אירה מה אומר השלט, אירה אישרה-
השעון שסופר כמה זמן נשאר עד סוף הזמן.
השעון נבנה על ידי גוסטב אייפל. אותו שוודי שבנה את מגדל אייפל. גוסטב
ידידנו הגיע לקארסנויארסק בטעות. (בחיי, זה אמת) הימים ימי המלחמה השוודית רוסית
וגוסטב פשוט נתקע בעיר של הפושעים. לאף אחד לא היה מושג מי האיש או המגדל. מרוב
שעמום גוסטב בנה את השעון שמודד כמה זמן נשאר עד סוף הזמן. לשעון יש דיוק מעצבן-
הוא סופר לאיטו שניות לאחור, במקום התקדמות מרגיעה קדימה, הוא יורד בקצב שמורט את
העצבים לקראת סוף סופי שיבוא בוודאות. אפילו רשום כמה זמן נשאר עד לסוף הזמן. קנת
הביט בתסכול. השעון הראה שהזמן נגמר לפני למעלה ממאה שבעים ושלוש שנים, איש לא
נראה מוטרד מהעבודה שהשעון עבר את היעד הסופי שלו. אירה אמרה שיש שעון אחר מדוייק
יותר אבל גוסטב החביא אותו בתוך השעון הגדול, כך אומרת השמועה.
השאר היה מעורפל. הוויסקי עשה את העבודה.
קנת לא האמין שזה קורה. הוא לא האמין. השידור מתחיל והוא לבד. הוא
היישר מבט למצלמה ובקול הבריטון שלו
"ערב טוב לכולם וברוכים הבאים לתחזית שחוזרת אחרי... לא מעט זמן.
כמו שקראתם, החברים עברו לא מעט חוויות בזמן שעבר אבל עד שבוע הבא כולם יהיה פה,
או בגמילה, מה שיבוא קודם. לקראת העונה לא ניתן הסבר על העמדות. מי שרוצה שיחפש
הסברים על המשחק במקום אחר. לא ניתן סקירה של איזה קבוצות עשו איזה מהלכים, זה לא
חדשות פה, פה יש תחזית. אז נתחיל יש
ברשימה מי ינצח לדעתנו ולמה. נסביר מי יסריח ולמה ונציין כי הנייר סובל הכל ופה,
בקצה האינטרנט אפשר להגיד כמעט הכל. אי אפשר להגיד שהריידרס למשל יהיו בפוסט סיזן.
אבל חוץ מזה... הכל אפשרי.
NFC WEST, הבית הכי טוב בליגה.
הקבוצה החלשה בבית תהיה הראמס. אובדן ברדרפוד עוד לפני העונה ופסטיבל
הגאווה שיהיה שם אחרי כל פעולה של מייקל סם ("איך הוא שותה מהגטורייד, ממש
גאווה לכל ההומאים" ו-"עם הקסדה אי אפשר לראות שהוא הומו" וכמובן
"איזה תיקול שם מייקל סם") לא משאירים מקום לתקווה. הראמס ינסו להגיע
ל-5 ניצחנות. העונה. וואגס אגב נותנים להם 6.5. אנחנו מרגישים נוח עם 5
אריזונה שבעונה הקודמת החמיצה את הפלייאוף ואנחנו חושבים שיש להם את
המאמן הכי טוב בליגה (כן, כולל הוד הודיותו- הלורד האפל, דארת' בליצ'ק) תהיה
לדעתנו בפנים העונה. וואגס אומרים להם 7.5 ניצחונות. יש להם הגנה טובה, QB לא
מחורבן ורץ סביר. ואת מספר 11. 9 ניצחונות ופלייאוף.
סן פרנסיסקו- בין הפרי סיזן
הנורא לבין הדיבורים על האישיות של הארבו וכל מיני בעיות סגל פעוטות (מי ולא קאפ
יכול לרוץ שם?) אף פעם לא קנינו בתחזית את האישיות של קאפרניק למרות שהוא שחקן
מצויין. 8 ניצחונות (וגם 8 הפסדים) והם לא יהיו באוף סיזן.
סיאטל סי הוקס- האלופה.
אנחנו בתחזית ממש ממש ממש אוהבים את ראסל ווילסון. אנחנו אוהבים את
משחק הריצה המאוזן של הסי הוקס, את ההגנה האדירה ואת העובדה שאי אפשר כמעט לנצח
אותם בסיאטל. אבל הפעם האחרונה שאלופה זכתה בתואר שנתיים ברצף הלורד האפל דארת'
בליצ'ק עדיין לא מכר את כל נשמתו לסית' ב 2004-5. מצד שני, כל הסגל (כמעט כל הסגל)
כולל יקיר העיר ווינדזור בקנדה, לוק
ווילסון. סיאטל כולם אומרים מועמדים לדאבל, עד להודעה חדשה, הם בדיוק אלה.
12 ניצחנות שזה גם מה שוואגס אומרים. וגם פלייאוף וסופרבול.
NFC East
פילי לקחו את הבית הזה ואנחנו בתחזית לא רואים איך מישהו עוצר אותם.
תחת ההנהגה של צ'יפ קלי ובעונה השנייה אנו צופים יותר ריצה, יותר מהלכים פר משחק
ובעיקר יותר נקודות. 10 ניצחנות. בעיקר כי יש להם 6 ניצחנות בקלים בבית.
ניו יורק ג'ייאנטס. לקבוצה הזו אין בדיוק זהות, אין בדיוק ליין התקפה
ואין בדיוק שינוי מהעונה הקודמת. יש להם את איילי ואת קופלין אבל מכונת הזמן בדיוק
בתיקון ואי אפשר לחזור ל-2007.
וושינגטון רדסקינס. יש איזה באז בארה"ב שאומר שהשם רד סקינס
מעליב וצריך לשנות אותו. לנו ממש לא אכפת מהשם. יש להם בעיה עם RG-3 שהוא
לטעמנו לא יותר מאשר גימיק. יש להם מאמן חדש ואולי יש להם שיטה אחרת לשחק, אבל כל
עוד לא נראה משהו אחר האיש מתחת לסנטר, למה שמשהו ישתנה?
7 ניצחונות נשמע לנו כמספר גדול. 5 קטן. נשארנו עם 6 ניצחונות.
דאלאס 500.
מישהו חושב ברצינות שהם יותר מ500? אולי 9 ניצחונות. למה? טוני רומו לא
באמת טוב, למרות שהוא מוכשר. ג'רי ג'ונס מזכיר יותר מידי את אל דיוויס.
NFC South
בית צמוד מאוד. נתחיל מקרוליינה. קאם ניוטון עם שבר קטן בצלעות. זהו,
זה מה שאתם צריכים לדעת. דרק אנדרסון הוא מספר 2 שם. אז יש להם הגנה מדהימה אבל
בלי QB ממש טוב בליגה אתה לא הולך לשום מקום.
הפציעה של קאם לא תבריא כך שיש פה... נניח 7.5 ניצחונות.
ניו אורלינס- כולם בריאים, כולם מאושרים (כולל ג'ואי) כולם שחכו את
הבאונטי גייט והיריב הכי גדול שלהם בבית פצוע. פלייאוף בייבי. 9.5 ניחצונות.
טמפה ביי- מאמן חדש, גישה חדשה. אבל מי בדיוק ימסור? בקיצור. לא העונה. 5 ניצחנות.
אטלנטה- אז מה היה לנו? מאט רייאן שלא ברור אם הוא מהעילית או לא, צמד
רסיבים אולי הכי טוב בליגה, רץ אחורי שהמילה פצוע תמיד מופיעה ליד השם שלו... הגנה
טובה... בקיצור, מקום שני בבית ואולי, אבל רק אולי, פלייאוף. 8 ניצחנות.
NFC North
מיניסוטה לא יעלו לפלייאוף.
נתחיל מספויילר. הם לא ינצחו 9 ניצחונות וגם לא 6. אולי 4. השאלה הכי מהעניינת שם,
מתי ברידג'ווטר יעלה.
4.5 ניצחנות.
גרין ביי- אחרי עונה מאוד לא יציבה עם פציעה של 12 יחד עם חוסר מזל
כללי הביאו את הקיץ ואיתו שקט. כולם הבריאו, הביאו עוד עומק לריצה לקווים ולתופסים
והחליפו מזוזות. ככה בשביל המזל גם שברו קרח ופיזרו מלח. 11 ניצחונות ומאבק מול
הסי הוקס בגמר ה NFC
דיטרויט. מה אתם עשיתם בקיץ? כי דיטרויט לא עשו הרבה, רק הביאו רסיבר
שני שלא נפצע (טייט). זה יספיק ל-10 ניצונות ווילד קארד, אולי אפילו, עם מזל לנצח
את הפקרס אם סטאפורד לא יפצע. שוב.
שיקגו- אם יש מי שינצח את הבית, ויש מי שיהיה אחרון בבית אז מישהו
צריך להיות התפאורה בבית. 8 ניצחנות.
AFC South
אינדי. מישהו זוכר את המשחק
המדהים של אנדרו לאק בפלייאוף?! כי ה QB הכי טוב בליגה רק משתפר. נכון שהם שילמו
המ-ון על ריצ'רדסון אבל אנחנו חושבים שאחרי שנה עם הוא לאקיותו, הוא יתן דיוודנד.
12 ניצונות? כן. ניצחנות (לא ניצחון) בפלייאוף? כן. אליפות ה AFC? אולי. אל תופתעו אם 12 לבן כחול יקח אליפות
העונה.
ג'קסונוויל וטנסי הן שתי קבוצות בבניה ושתי קבוצות שיותר חושבות על אפריל
מאשר על ינואר. בג'קס יהיה מעניין לראות את בורטלס ומתי הוא יפתח. בטנסי שווה לראות את מתינברגר יקבל צ'אנס. לא
בטוח שהאחרון מספיק טוב. בטוח שהראשון מאוד מעניין.
4.5 ניצחנות לשתי הקבוצות
יוסטון. אחרי עונה נוראית עם פציעות שנגמרה בנקיון יסודי מתחיל העידן
של ביל אובריין. הוא לא בדיוק קיבל כישרון על מתחת לסנטר- פיצ'פטריק טוב לא יותר.
קייס קינום לדעתנו יהיה הפתוח שם לפני שהעונה תסתיים. בנתיים, אובריין שהוא מאמן
טוב יוביל את יוסטון לשיפור ו-8.5 ניצחונות. אבל הם צריכים QB טוב לנצח בינואר.
AFC North
נתחיל מהקבוצה היחידה שאנחנו יודעים בערך מה נקבל מהם. קליבלנד
בראונס. 5 ניצחנות. למה? כי
1.
אין מי
שיתפוס
2.
כי ג'וני
מנזייל הוא יותר מהכל גימיק
3.
כי הם
בבית ממש ממש ממש קשה
4.
כי לברון
ג'יימס יקח אליפות ולאף אחד לא אכפת מה mistake on the lake
פיטס, סינסי ובולטימור. 3 קבוצות שבנויות אותו דבר. QB טוב
אולי אפילו מאוד, משחק ריצה קשוח, הגנה חזקה מאוד. לפיטס יש חסרון בתופסים, לסינסי
חסרון באנדי דלטון, לבולטימור נגמר הכסף כי פאלקו לקח הכל. אבל מעבר לזה, אלה
קבוצות שוות, אחת מהן תפסיד לאנדרו לאק בדרךאנחנו מהמרים שהבנגלס ינצחו את הבית עם
11 ניצחנות. פיטס עם 9.5 ובולטימור עם 8.5
AFC West
דנבר. דנבר....דנבר. ברור שזו כנראה העונה האחרונה של פייטון והם עבדו
בטרום עונה, תהיו בטוחים שפייטון למד את
המשחק ההוא מינואר פלי בי פליי. ווס וולקר אם ישחק.... טוב, הוא לא ישחק הרבה. אבל
הם למדו שם במייל היי, שיפרו את ההגנה (טאליב, וואר, וורד) לא הפריעו לפייטון.
בקיצור, 13 ניצחונות וגמר ה AFC זה המינימום.
קנזס. ירח הדבש נגמר. ההגנה טובה אבל לא עילית, אלכס סמית טוב אבל לא
עילית ואד ריד... טוב. נשאר אד ריד. 8.5 ניצחנות שלא יספיק לפלייאוף.
חבית השומן השרוף שנקראת אוקלנד. אני יודע שזה לא נשמע סביר אבל הם אשכרה
מתקדמים לכיוון הנכון. נכון שמאט שואב לא יתן להם הרבה, אבל הוא יחנוך את קאר
ג'וניור. יחד עם מאמן שלא פוטר... זה המון בעיר השנייה על הנמל. 5 ניצחונות...
אולי 4.
סן דייגו. תעשו בגוגל חיפוש על סן דייגו ופוטבול. אתם תמצאו יותר מידע
על מעבר אפשרי לכל מיני מקומות מאשר מידע על מה עשו שם בקיץ. בעיקר כי הם מאמנים
שיש להם הרכב מנצח. כי מה יותר הגיוני מאשר לשמור את אותו הסגל של ה-9 ניצחונות
בליגה שבה עמידה במקום תמיד משתלמת? רגע, לא?
7.5 ניצחונות
AFC East
יקנו? ישארו? יעברו? מה יעשו
עם באפולו בילס? אנחנו יודעים מה לא. לא ינצחו 7 משחקים ולא יעלו לפלייאוף. הם כן
ימכרו. לא בטוח שישארו בחור ההוא באפ סטייט ניו יורק. העיר ההיא יותר מתה ממרכז
מסחרי בבני ברק ביום כיפור.
מיאמי דולפינס- החיים פוסט טראומת ריצ'י והחברים נראים... לא משהו. יש
להם קצת כישרון עם טננהיל, יש להם קו התקפה חדש לגמרי...אין להם כישרון על בשום
עמדה. הם ינצחו בבית את הפטס וכולם יגידו שהם יכולים ללכת רחוק. ואז הם יפסידו
לבאופלו בשבוע השני וכולם יפסקו לדבר עליהם.
7.5 ניצחונות
ניו יורק ג'טס. באמת? אנחנו מדברים עליהם? אנחנו באמת מדברים עליהם?
למה? מה הם בדיוק... מה יש להם? מה השתנה?! אריק דאקר? מייקל וויק?
6 ניצחנות
ניו אינגלנד סית'
תחת ההנהגה של דארת' בליצ'ק הכוח האפל מבוסטון החליט שהדבר הכי נכון
לטום בריידי זה לתת לו אתגר ולשים מסביבו 0 כישרון התקפי ולראות איך הוא מביא 11 ניצחנות. הם חיזקו
את ההגנה, מקווים שגרונק ישאר בריא יש להם 4 ניצחנות בתוך הבית (הם יפסידו למיאמי
ולג'טס). יש להם לוז קשה מאוד (באינדי, בגרין ביי, סינסי ודנבר) אבל יש להם את
דארת' בליצ'ק שהוא כרגיל ימציא מחדש את הגלגל וימצא דרך ל-11 ניצחונות ופלייאוף.
