יום שלישי, 30 באוגוסט 2016

התחזית האלטרנטיבית לעונה. ספויילר- פיטס מול סיאטל בגמר.

העננים מתחילים להתגבש מעל לים וסערה נוספת הולכת ומתארגנת לחבוט בחוף. באפסנאות של העננים חתמו כבר על רעמים וברקים וכולם מוכנים להתנגש בחוף השקט של גלייס ביי בניו בראונסוויק. השקט שלפני הסערה במקום הזה לא היה שקט. תמיד יש רחש של גלים שנוגחים בחוף ומנסים לנפץ את הסלעים העתיקים שמצידם לא ממש מתרגשים מההמולה והרעש. כביש פרובינציאלי מספר 4 שמתחבר ל-28 ונשפך לכביש הפדראלי 105 היה סגור. זו לא העונה כבר 47 שנה ומלבד כמה מקומיים שעדיין חולמים על ציד לוויתנים וחולמים על הימים שכבר לא יחזרו המקום היה נטוש. גלייס ביי מזמן לא נראה כמו מקום שאתה רוצה לבוא אליו אלא אם אתה תקוע בו והסערה שהחלה בעליצות לא מוסברת להתקרב לחוף לא עשתה את המקום יותר נעים או מושך.
פליישר מיצמץ בעניו והביט בשעון שוב ושוב. 
הוא ישב בטים הורטון המקומי וסקר את שאר הפציינטים. זוג שנראה אמריקאי למכביר ישב בפינה והביט בהתרגשות בסערה. שני אינדיאנים ילדים הביטו בשעמום במסך הטלוויזיה ששידר משחק קרלינג מלפני שלוש שנים. הקופאית המתינה ללקוחות שלא באים והחליפה עלבונות עם שני פועלי המטבח שהוציאו עוד מגש דונאטס. פליישר לא הבין למה אבל הוא לא הבין הרבה דברים והוא יושב בגלייס ביי. ניו פאקניג בראונסוויק.
פ א ק.

הדלת נפתחה ואדם לבוש בכובע גשם וחליפת סערה נכנס פנימה. הגשם עדיין לא התחיל אבל העננים השחורים הבהירו שזה רק עיניין של זמן. פליישר הנהן לעבר הזר. הזר הזמין קפה ודונאט והתיישב. הוא פתח את חליפת הסערה שלו והוציא מעטה חומה. הוא הניח את המעטפה על השולחן, סיים את הקפה ויצא חזרה אל הסערה. פליישר פתח את המעטפה.



ועכשיו, הרגע שכולם חיכו לו, התחזית האלטרנטיבית לעונה הסדירה, מי ינצח, מי יורד ליגה וכמה גרועים יהיו האחים ראיין ביחד.

נתחיל מהסוף. אנחנו חוזים שפיטסבורג יגברו על ניו אינגלנד בגמר ה AFC  וישחקו בגמר מול סיאטל שיגברו על גרין ביי.
בקרב על סופרבול 51 אנחנו הולכים עם סיאטל סייהוקס שיגברו במשחק שייזכר לדורות.

ועכשיו לבתים.

AFC דרום:
הבית הכי חלש ב AFC בעונה הקודמת יציג העונה מעט ההתקדמות לצד הבטחה לקידום של שלוש מתוך הארבע.
אינדי: 9 ניצחונות כי לאק באמת טוב. מצד שני יש מוקש עצום בקבוצה הזו עם צ'אק פאגאנו. ואגאס ואמרים 9.5. אנחנו לוקחים אנדר.


יוסטון: עם QB  חדש עם טבעת, הגנה טובה שוב ומעט יותר כלים בהתקפה, נראה שזו העונה של הטקסנים להיות יותר מסתם תפאורה בפלייאוף. 10 ניצחונות ופלייאוף. וואגס אומרים 8.5


טנסי: מריוטה יכול להיות QB טוב אבל אין לו קו התקפה וקו ההגנה של טנסי הוא עדיין 3 בחירות דראפט מלעצור את לאק ואת יוסטון. על פניו הקבוצה החלשה בבית. 5 ניצחונות.


ג'קסונוויל: יש להם QB, יש להם תופסים, הם בונים את הקווים ויש להם מומנטום מהעונה שעברה 7 ניצחונות.

AFC מזרח


הבית שמציג את הארגון הכי טוב בליגה מול הארגון שמתחרה בקליבלנד על מי יותר גרוע מראה שתי קבוצות שלא הולכות לשום מקום ושתיים שילחמו ראשות הבית.


ניו אינגלנד: 11 ניצחונות, פלייאוף. אליפות הבית. אל תדאגו ל-4 משחקי ההשעיה. 3 מהם בבית ובליצ'ק פעם אחרונה שבדקנו, עדיין המאמן הכי טוב במשחק.


ניו יורק ג'טס 10 ניצחונות. אולי פלייאוף. הגנה טובה, ריצה יציבה, לוח משחקים סביר.


מיאמי דולפינס 8 ניצחונות. כמו כל שנה הם ינצחו את הפטס וכולם יגידו שיש להם יופי של קבוצה, אבל הם מארחים את הפטס בשבוע 16....


באפולו בילס. המאמן הכי לא מתאים לליגה יחד עם אח שלו שהיה מתאם הגנה איום ונורא, יחד עם טיירוד טיילור.מה כבר יכול להשתבש??  6 ניצחנות.

AFC צפון


הבית הכי טוב בליגה בעונה הקודמת, עם שלוש קבוצות רציניות. 

וקליבלנד.  לא סתם בולטימור סינסי ופיטס לא מחליפות מאמנים כל שבוע.


פיטסבוג : 13 ניצחנוות. אליפות הבית. כל עוד ביג בן עומד על הרגליים.


סינסי: 12 כי עדיין יש להם את הסגל הכי טוב בליגה. הם עדיין עפים אחרי משחק פלייאוף.


בולטימור: 10 ניצחנות כרגיל בבית הכי תחרותי בליגה לא יספיק לפלייאוף.


קליבלנד: 4 ניצחנות. הקבוצה הכי גרועה בליגה. 

שוב.
RG יפצע מהר מאוד כי לרוץ מול חבורת המחסלים של סינסי או פיטס יגמר מהר מאוד בחדר ההלבשה. אז השאלה היחידה היא האם המאמן וזה לא חושב מי זה, יגמור את העונה ומי יהיה תחת הסנטר לקראת שבוע 6.

AFC מערב


בית מעניין במערב שהוציא את האלופה הקודמת אבל בלי פייטון הברונקוס לא חוזרים לסופרבול.


דנבר, האלופה היוצאת לא חוזרת לסופרבול. הם פותחים עם איזה רוקי כי סאנצ'ז פשוט לא טוב. יש להם הגנה מספיק טובה והם ירוצו המון. ככה נראית קבוצה של 8-8.


קנזס סיטי כמו כל שנה אף אחד לא שם לב לקבוצה האפורה של אנדי ריד. אלכס סמית הוא לא כוכב, אין להם שום שחקן ברמה של העילית אבל ריד, וצריך להיות כנים, הוא מאמן מעולה שיודע מה הוא עושה. 10 ניצחונות לדעתנו.


אוקלנד. הם מדברים על מעבר ללאס וואגס וזה הדבר הכי גרוע בעולם לקבוצה שמנסה להיות יציבה. קאר ינסה להמשיך להתפתח, ההגנה ממשיכה למצוא אופי ונראה שהם מוכנים לריצה אמתית. 9 ניצחנות


סן דייגו. עוד קבוצה שלא עושה כלום עם עצמה ובטוחה שזה בדיוק מה שחסר להם. רמז, חסר להם הרבה יותר. 

ארגון שניסה לעבור דירה ולא הצליח, זה בטוח עוזר לבסיס האוהדים בעיר וריברס לא נהיה יותר צעיר. 6 ניצחונות והכיוון למטה.

NFC צפון


עד לפני 24 שעות זה היה בית פתוח, אבל אז הרגל של טדי ברידג'ווטר התפרקה לגמרי ונגמרה העונה של הוויקינגים והעיניין בבית.


גרין ביי 13 ניצחנות. גמר ה NFC. בסיטואציה מסוימת הם לוקחים את הגמר מול הסיהוקס. ומעל לכל יש להם 6 משחקים מול קבוצות הבית.


מיני עם טדי B בריא זו קבוצה של 11 ניצחונות ומלחמת עולם מול הפאקס, עכשיו עם שון היל, הם מכוונים ל-8 ניצחונות וכנראה מהר מאוד יעברו למוד של מכירת סוף עונה כי בדראפט יש כוכב על בשם דה שון ווטסון.


דטרויט נראים שוב כמו פרויקט בנייה.  לא יודע אם מישהו מאמין בסטנפורד עדיין. הוא יהיה בסדר, מידי פעם יזרח לאיזה 400 יארד אבל בלי מגטרון... 6 ניצחונות


שיקגו עדיין חושבים שיש להם עם קאטלר את העתיד. כבר 3 מאמנים התחלפו מאז. בארבע שנים. 5 ניצחונות.

NFC מזרח


הבית שנחשב פעם לעילית של הליגה מציג קבוצה אחת בבניה, אחת שכבר איבדה את ה QB ובטוחה שיש להם כוכב ביד, אחת שמנסה לשקם את ההריסות ועוד אחת שחושבת שעונה שעברה הייתה ההתחלה של העלייה.

ניו יורק ג'יינטס-היום שאחרי קופלין התחיל. הג'י מאן בנויים נכון למשחק של היום עם התקפת אוויר שנראית מהעילית של הליגה. ההגנה היא עדיין סימן שאלה ולא ברור מה המצב של איליי. זה יספיק לנצח את הבית עם 9 ניצחונות.  


וושינגטון היו בטוחים שקאזינס הוא העתיד. הוא בסדר גמור, אבל הוא לא מנצח משחקי פלייאוף. הלוז של אדומי העור הרבה יותר קשה העונה והמאמנים בליגה למדו את קאזינס. הריצה תמשיך, ההגנה תהיה בסדר אבל לשחק מול אריות הליגה הרבה יותר קשה. 8 ניצחונות.


פילי תראו מי פתאום הופיע בעיר האחווה, הלא זה טום קופלין שחצה את הנהר וירד לעם. בלי QB, כי וונץ' לא יפתח כרוקי והרבה כישרון לא נשאר שם אחרי שקלי ניסה לעשות ניסוי שלא הצליח. מה בדיוק המטרה בלהביא את קופלין לא ברור לנו. כי פוטבול מודרני לא יהיה פה, אז אולי ההגנה תהיה מעט יותר יציבה אבל אין שם כישרון. 6 ניצחונות.


דאלאס בטוחים שדאק פרסקוט הוא הטום בריידי הבא. זה פשוט לא יקרה. למה? כי פרסקוט יגלה שמשחקים בעונה הסדירה הם הרבה הרבה הרבה יותר קשים. 4-6 ניצחונות וכרגיל ג'רי מבדר

NFC דרום


מה שהיה הבית של קרוליינה ועוד 3 ישאר הבית של קרוליינה ועוד 3.


קרוליינה אחרי עונה של 15 ניצחונות והשפלה בסופרבול מגיע הנקמה. אתם מכירים את הספרים האלה שמלמדים אתכם איך להגיע להיות מספר 1? אף אחד לא מלמד איך להישאר שם. שאלו את בליצ'ק זה מאוד קשה. הפנתרים יגלו שלמרות הכשרון של קאם לשחזר 15 ניצחונות מאוד קשה אחרי שדנבר הראו לכולם איך לנצח אותו. עדיין הם ינצחו את הבית שלהם ויגיעו לפלייאוף אבל המזל שלהם לא ימשיך לנצח. 12 ניצחונות


טמפה ביי מראים את ג'יימסטון ווינסטון שכבר הספיק לפטר את המאמן. האם הוא יסבול מסופמור סלאמפ? אנחנו לא מאמנים בווינסטון ולא מאמנים בטמפה. הם יגיעו ל-8 ניצחונות..


אטלנטה כולם התבגרו בשנה. הם הולכים לשנת ירידה לדעתנו. למה? כי משהו שם נראה כמו 7 ניצחונות.


ניו אורלניס בעונה האחרונה של בריס ושאר שרידי הסופרבול נראה פרידה ארוכה מפייטון, בריס ומי שעוד נשאר שם. 5 ניצחונות. למרות שההגנה תהיה ללא ספק פחות גרועה אחרי שנפטרו מראיין.

NFC מערב


בית עם שתי קבוצות עילית ושתי קבוצות מאוד מאוד חלשות.


סיאטל נראים כמו מי שחוזרים לסופרבול למרות אובדן לינץ יש להם שיטה טובה מאוד ויש להם הגנה מצויינת ומשחק מסירה משופר. 13 ניצחונות


אריזונה תמשיך להיות הקבוצה הכי מסוכנת ב-NFC כי יש להם מאמן טוב מאוד, QB מנוסה והמון פיזיות בקווים. אבל חסר להם משהו וזה כנראה מזל כי הם פשוט תקועים מאחורי ווילסון ורודג'רס. 12 ניצחונות ופלייאוף


לאס אנג'לס ראמס. בלי בית אמיתי ובלי QB בשל, בבית הזה ההגנה לא תספיק. לא חשוב כמה ההגנה טובה, היא לא יכולה בלי התקפה. אז הראמס ירביצו, ינשכו וישרטו ויגמרו עם 3-4 ניצחונות.


סן פראן. צ'יפ קלי חוזר למערב וינסה שוב את השיטה שלו. מה שבחוף המזרחי היה חידוש מול העילית של הליגה בסיאטל ובאריזונה לא יכול לעבוד כי אלה מאמנים חכמים ואלה קבוצות מאורגנות. ואין להם QB ויש להם העדר מוחלט של כישרון. אז הם יניצחו 4 משחקים כי הלוז שלהם קל. האם הם ינסו להסריח כדי לקבל בחירה גובהה במה שנראה דראפט עמוס כישרון ?
-


וזו הליגה. הנה, שמעתם את זה פה קודם.




יום שישי, 5 באוגוסט 2016

מה אפשר ללמוד מגולף?

אי שם במאי 2016 חברת אדידס הגרמנית הוציאה הודעה לקונית לעיתונות שאומרת שהחברה מוכרת את חטיבת הגולף (כדורים, מחבטים, מנשאים ועוד) ותתמקד בביגוד בלבד. אתמול, יום חמישי בערב חברת נייק ממש לפני סיום יום המסחר הודיע שהיא סוגרת את נייק גולף. העסק לא רווחי יותר. נייק ימשיכו לייצר ביגוד ונעליים אבל כדורים, מחבטים, מנשאים ושאר ציוד ייעודי ייעלמו.

אי שם בשנות ה-90 העליזות  אדידס רכשו 3 חברות (TaylorMade, Adams and Ashworth) ופתחו ליין שלם של מוצרי גולף. העסק עבד יפה, גולף הפך לפופלארי ויצא ממדשאות הקאנטרי קלאב המטופחות. מספורט לעשירים לבנים או למתעשרים מוול סטריט, גולף הפך לענף מיינסטרים. מגרשי גולף ציבוריים נפתחו, בועת ההייטק הייתה בשיאה ואנשים שלא ידעו מה ההבדל בין 'בירדי' ל'איגל' רכשו מחבטי גולף מטיטניום באלפי דולרים. אנשים שעדיים קישרו בין 'בוגי' לבין 'בונקר' בהקשר הצבאי הלכו לרכוש כדורים משוכללים יותר וחברות קלואיי פיתחה מחבט מיוחד לעזור לכל החובבנים האלה.
ואז בא טייגר. ב-1997 בחור שחור ואתלט בן 22 עלה לדשא הכי יקר והכי לבן והכי מתנשא והביס את כולם בהפרש בלתי נתפס של 12 חבטות שזה בערך לנצח את סדרת גמר ה NBA 4 אפס ב-50 הפרש בכל משחק. הוא הפך להיות הפנים של גולף. לכדורסל היה את את מייקל, להוקי את גרצקי, לפוטבול את מונטנה ואלווי ולגולף היה את טייגר.
נייק קפצו למים בלי לחושב יותר מידי. הם החתימו את טייגר על חוזה והפכו אותו לפנים של גולף נייק. הם בנו מפעלים לייצור מחבטים, כדורים וציוד. למייקל היה את האיש הקופץ וטייגר את ה TW על הכובע שהפך לסימן מסחרי שלו. העתיד נראה וורוד.
מענף נישה עם ציבור דמוגראפי ברור הפך הגולף למשחק שכולם מדברים עליו. ערוץ גולף ייחודי עלה לאוויר, בכל עיר עם דשא פתחו מגרשי גולף וכל מי שהיה לו זמן פנוי רץ לקנות מקלות ולנסות להיות הטייגר הבא. סרטי גולף עלו לאקרנים וכסף גדל על העצים. כולם שיחקו גולף. כולם וכולן.
כמו כל דבר שיש לו התחלה, אמצע וסוף גם לגולף היה סוף. ב-2008 הכלכלה התרסקה. אנשים יכלו לוותר על ציוד ב-4000 דולר למשחק של פעם בשבוע רק בקיץ כי בחורף אי אפשר לשחק. אנשים בחרו לוותר על 750 דולר חברות חודשית במגרש הגולף המקומי. ב-2009 בצירוף מקרים כמעט לא אפשרי התפוצצה פרשיית המין של טייגר וספונסרים החלו להתרחק. הפנים של הגולף כבר לא יכלו להיות טייגר.
באיחור קומי כמעט, הועד האולימפי הכניס את הגולף למשחקים. עכשיו שהענף לא פופלארי אולי דווקא זה יכול לעזור למכירות אבל רוב הסיכויים שלא. נייק ואדידס לא היו יוצאות מהגולף אם היה כסף באולימפיאדה.  
מגרשי גולף נסגרו. למעשה הם נסגרים בקצב של מאות לשנה בארצות הברית. חניות גולף נסגרות. נייק ואדידס מתרחקות מהגולף.
גולף לא יעלם. הוא יחזור להיות הענף השולי לאנשים ממעמד מסוים. מי שאהב את הענף ימשיך לאהוב את המשחק. מי שלא, לא יצפה בשידור של המאסטרס. טייגר לא שם. הם לא יודעים מי זה ג'רדון ספיף או ג'ייסון דיי. אם אני אכתוב שבבה ווטסון, רורי מקלארוי ופרדי סווינג הם שחקני גולף, אתם לא תדעו להגיד אם זה נכון או סתם המצאה.
בבה ורורי אגב, שחקנים.
הכסף הלך.
האם זה מה שיקרה ל NBA כי הם גדלים מהר מידי? ומה עם הליגה האנגלית? הרי הספרדית כבר די מתה. זה מרוץ עם שתי קבוצות וחצי.
האם גולף הוא האזהרה שאנחנו לא רוצים לראות ולשמוע?

היום מתחילה האולימפיאדה. בהצלחה למסוממים.

הליגה חוזרת עוד פחות מחודשיים.
גם הקיץ הזה יגמר.